כל מה שרצית לדעת על ברסלב, כאן!

זהו סיפור על מלך שסבל מסוים מלחמות קשות רבות. הוא ניצחה ולקח שבויים רבים. עכשיו אתה חושב שאם אני אומר לך כל מה שאתה מבין?

המלך עשה משתה גדול וכדור בכל שנה ביום השנה לנצחונו. כל השרים של מדינה וכל האצילים השתתפו בכדור, בהתאם למנהג המלכים. היו שם הופעות קומיות שבו הכיף היה עשוי מכל העמים השונים, הכוללים את הישמעאלים הם היו מחקים את הסגנונות ומנהגים של כל אחת מהמדינות השונות, ויש להניח שהם גם לעגו ליהודים.

המלך נתן על מנת להביא לו את הספר ועליו המכס והתנהלותו של כל העמים השונים. בכל מקום שהוא פתח את הספר, הוא קרא על המנהגים והתרבות של כל אומה בדיוק כפי שהקומיקאים היו מחקה אותם. יש להניח שהמפיק של הקומדיה גם הביט בספר הזה.

כמלך ישב לקרוא את הספר, הוא הבחין בעכביש הזוחל מעבר לקצה של הדפים. בצד השני היה לטוס. ואיפה עכביש ללכת? לזבוב! אבל כמו העכביש זחל לכיוון הזבוב, באה רוח והרימה את הדף מהספר, ולא הצליח להגיע לעכביש זבוב.

העכביש נסוג, בערמומיות מעמיד פנים שזה הולך משם, וכבר לא רצה לתפוס את הזבוב, ודף ירד ונח במקומו. העכביש התחיל שוב להתקדם לזבוב. שוב הדף התעורר ולא יאפשר את זה. נסוג העכביש שוב. זה קרה מספר פעמים.

לאחר מכן העכביש שוב התחיל להתקדם לזבוב. הוא זחל קדימה עד שהצליח להוציא רגל אחת על גבי הדף. אבל עלה בדף שוב, ועכשיו כבר היה העכביש באופן חלקי עליו. העמוד לאחר מכן התיישב למקומו, ומשאיר את העכביש מתחתיו לכוד בין שני עמודים. העכביש ניסה להזיז אבל היה לכודים בדף, עד שסופו של דבר שום דבר לא נשארו ממנו. באשר לזבוב, אני לא אגיד לך מה קרה לו.

המלך ראה את כל זה בתדהמה. הוא הבין שזה לא היה עניין של מה בכך: הוא מוצג משהו. כל האצילים ראו את המלך מסתכל על זה בפליאה. המלך החל תוהה מה יכול להיות משמעות הדבר ונרדם על הספר.

הוא חלם שהוא החזיק את ידו ביהלומים. כשהוא הביט בה, זרמים של אנשים שיוצאים מזה. הוא הטיל את היהלום מהיד שלו. המלכים יש נוהגים דיוקנם התלוי מעליהם עם כתר על הדיוקן. הגברים הזרמה מהיהלומים היו לוקחים את הדיוקן וכורתים את ראשה. לאחר מכן הם לקחו את הכתר והשליכו אותו לתוך הבוץ.

המלך ראה את כל זה בחלומו. האנשים רצו לכיוונו כדי להרוג אותו. אבל דף מהספר שבו שהוא משקר התעורר כדי להגן עליו, והם לא היו מסוגלים לפגוע בו והלכו משם. העמוד לאחר מכן חזר למקומו. שוב הם רצו אליו כדי להרוג אותו, אבל את הדף שוב הרים את עצמו. זה קרה מספר פעמים.

המלך מאוד השתוקק לראות איזה דף שמגן עליו והמנהגים של אנשים שהיו חקוקים עליו. אבל הוא פחד להסתכל. הוא התחיל לצרוח, "אוי אוי!" כל האצילים יושבים שם שמעו ורצה להעיר אותו. עם זאת, אין זה ראוי לנער את המלך. במקום זאת, הם התחילו להכות את כל הסובבים אותו כדי להעיר אותו, אבל הוא לא שמע.

בינתיים הר גבוה ניגש אליו ושאל: "מדוע אתה בוכה כל כך הרבה שאני כבר ישן במשך כל כך הרבה זמן ושום דבר לא העיר אותי - שום דבר ועכשיו שיש לך העיר אותי?!"

"איך אני יכול לא לצעוק?" ענה המלך. "הם באים להרוג אותי, אבל בדף זה הוא להגן עליי".

"אם דף זה מגן עליך", אמר הררי, "יש לך ממה לפחד. אויבים רבים מתעוררים גם נגדי, אבל בדף זה מגן עליי. בוא אני אראה לך."

ההרים הראו את עשרות אלפי אויבים שעמדו סביבו, משתה ושמחת המלך. מכשירים שיחקו וריקודי העם. כל האושר והשמחה שלהם היה אמור לחלק או לקבוצה אחרת ביניהם לאחר שעבד את תכנית כדי להגיע להר.

הם יעשו חגיגה ענקית והחזק מסיבות עם בדרנים. אז זה היה עם כל קבוצה ביניהם.

"אבל זה אותו דף עם אותם המנהגים המגנים עליך הוא גם הגנה עליי!"

על פסגתו של ההר היה לוח ועליו המכס של האומה שהיו חקוקה על העמוד מגן עליו, אבל בגלל שההר היה כל כך גבוה, שאי אפשר היה לקרוא את הכתובת.

למטה, לעומת זאת, היה על לוח שבו נכתב: "מי שיש לו את כל שיניו יכולות לעלות להר". אבל אלוהים עשה את צמח מסוים לגדול במקום המוביל להר שגרם לשיניים של כל מי שבא לשם נופלות החוצה. זה לא משנה אם הוא היה ברגל או רכיבה, או אם הוא נסע במרכבה הרתומה לבעלי חיים: כל השיניים שלהם נשפכו החוצה. שוכבים שם היו ערימות הרריות של שיניים כמו הרים והרים.

לאחר מכן את אותם גברים שיצאו מהיהלומים חזרו והחליפו את הדיוקן כמו שהיה בהתחלה. הם לקחו את הכתר, שטפו אותה ותלה כל דבר במקום הנכון.

המלך התעורר ומייד הסתכל בדף שמגן עליו כדי לראות אילו המנהגים של האומה היו חקוקים עליו. כתובים שם הוא ראה את מנהגי ישראל. הוא התחיל להסתכל על הדף בזהירות והוא הבין את אמת לאמיתה. הוא בא לידי ביטוי, והחליט שהוא עצמו בהחלט חייב להיות ישראלי. אבל מה אפשר לעשות כדי להביא את כולם לחזור בתשובה ולהביא אותם אל האמת?

המלך החליט ללכת לטייל בחיפוש אחר איש חכם שיכול להסביר את המשמעות האמיתית של החלום. הוא לקח איתו שני אנשים ונסע בעולם לא כמו מלך אלא כאדם רגיל. הוא נסע מעיר לעיר ומארץ לארץ, שואל איך הוא יכול למצוא איש חכם מסוגלים להסביר את המשמעות האמיתית של החלום.

נאמר לו של חכם כזה במקום מסוים. הוא נסע לשם, הגיע לאיש החכם ואמר לו את האמת - שהוא היה מלך שנצח במלחמות - והוא ספר את כל ההפרשה בכדור. הוא שאל את האיש החכם כדי להסביר את חלומו.

האיש החכם ענה:. ". אני בעצמי לא יכול לספק הסבר עם זאת, יש זמן ביום מסוים בחודש מסוים כאשר אני אוסף את כל התבלינים והקטורת לשלב אותם יחד האדם נושם בעשן של קטורת זה וחושב באופן פנימי את מה שהוא רוצה לראות ולדעת. אז הוא יודע הכל. "

לאחר שבילה כל כך הרבה זמן במסע שלו, המלך החליט לחכות עד היום והחודש בשאלה. איש החכם כמו שהוא אמר, וגרם לו לשאוף את העשן של הקטורת.

הוא התחיל לראות אפילו מה שקרה לו לפני הלידה, כשהוא היה נשמה בעולם גבוה יותר. הוא ראה איך הנשמה שלו הייתה מובל דרך כל עולמות, עם הנושאים ומכריז: "בואו כל מי שיש בכל האשמות נגד נשמה זה יגיע". אבל לא היה שם אף אחד כדי להפוך את כל האשמות נגדו.

בינתיים מישהו בא בריצה ובוכה.

"ריבונו של העולם! שמע תפילתי! אם זה אחד לא בא לעולם, מה שיהיה נשאר לי לעשות? למה אתה יוצר אותי?"

זה היה מלאך מוות. אבל התשובה הגיעה: "נשמה זה בהחלט חייבת לרדת לעולם ובאשר לך, יסתדר איזו תכנית.!" והוא עזב.

הנשמה נערכה עוד דרך עולמות עד שהובא בפני בית הדין של מעלה למשפט לנהל את השבועה, כדי שנשמתו עלולה לרדת לעולם.

האיש הזה עדיין לא הגיע. הם שלחו שליח בשבילו, והוא בא והביא זקן התכופף כמו אדם זקן מאוד שהוא כבר יודע מזה זמן רב. הוא צחק ואמר, "יש לי כבר תכנית. הנשמה עשויה לרדת לעולם."

הם הרשו לנשמה לרדת לעולם. המלך ראה את כל מה שקרה לו מההתחלה ועד סוף - איך הוא הפך למלך, הוא לחמו את המלחמות, את השבויים רבים שצילם, ובכלל זה אישה יפה שהייתה לו בכל סוג של הקסם בעולם, למרות שזה לא היה שלה, אבל באו מהיהלומים התלויים עליה ...

אף אחד לא יכול לעלות הרי שפרט לחכם ועשירה.

אני לא אגיד לך יותר, אבל יש הרבה יותר בזה.

תהילים 3:.!.. "שיר של דוד כשהוא נמלט הו אלוהים כמה הם האויבים שלי, רבים מתעורר כנגדי, ואתה, הו אלוהים, הם מגן עליי, פארי, שמרים את הראש שלי אני קורא עם את הקול שלי לאלוהים, והוא עונה לי מההרים שלו הקדושים "(זה ההר בסיפור). "שכבתי וישנתי, והתעוררתי" (כפי שאמר לו של המלך בסיפור). "אני לא חושש לעשרות אלפי אנשים. בשבילך שהכית את כל האויבים שלי על הלסת, ששברת את שיניו של הרשע" (משום שכל השיניים שלהם נפלו כשרצו לעלות להר). "עם האנשים שלך היא ברכה שלך. סל"ה!"